top of page
תמונת הסופר/תנעמה צובל

מה הקשר בין מרתון וזוגיות? ואיך רצות המחשבות שהורסות לנו?

גם במרתון וגם בזוגיות יש קו זינוק. ועליות קשות. ורגעים שגורמים לנו לרצות לפרוש. אז מה בכל זאת כדאי לעשות כדי לרוץ על האתגר בלי לוותר?


יש לי שני כובעים: אני יועצת זוגית. וגם רצה מרתון.

ובקלות אני יכולה לראות את הקשר בין השניים.

כן, כן. יש קשר.

תשמעו מה קרה לי באחד המרתונים האחרונים שבהם השתתפתי. יום קודם לכן הרגשתי לא טוב ולא הייתי בטוחה שאצליח לרוץ. לקחתי בחשבון שזה הולך להיות מאתגר ושיש סיכוי שאפרוש באמצע. אפילו שקלתי לחשב מסלול מחדש ולהסתפק במסלול של חצי מרתון. בנוסף, חששתי שלא אצליח ליהנות מהדרך ורק אחכה לסיום.


אז איך זה קשור לזוגיות?

בואו נדמיין דייט ראשון. הגענו לא במיטבנו. לא בדיוק יודעים איך לגשת לעניין. אולי הספיקו לנו הדייטים (או המרתונים) לתקופה הקרובה ולא נורא אם נוותר על אחד? הגוף מגיב פיזית לחששות. חלקן נובעות מלחץ וגורמות לחוסר ביטחון בתהליך.

מצד שני, בשני המקרים ברור לנו שיש מצב לפספס משהו שהוא מעבר לחוויה: האם נחמיץ את ה-זוגיות? אולי מחכה לנו מרתון מושלם באחד המקומות היפים בעולם?

אז מה עושים?

בשני המקרים שווה לקחת נשימה ולהיכנס בעדינות לתהליך. בלי ציפיות, רק בידיעה שניסיתי. באמת ניסיתי.

קו הזינוק

גם בזוגיות וגם במרתון יש קו זינוק. ההתרגשות מלווה בחששות: האם אנחנו במקום הנכון? האם אנחנו מסוגלים? האם נגיע כשירים ומוכנים? האם נכון לומר 'יהיה מה שיהיה' וללכת על זה?

יוצאים לדרך

גם במרתון וגם בזוגיות יש מצעד של מחשבות שיכולות להרוס לנו. כל מיני סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לוותר לעצמנו. הנה חלק מהם:

בדרך יש עליות קשות, אז אולי נוותר מלכתחילה, כדי לא להיכשל ולא להיפגע?

ממילא יש קטעים קשים שנרצה לפרוש בהם.

מה לעזאזל חשבנו לעצמנו כשהתייצבנו על קו הזינוק? מי צריך את זה בכלל?

גדול עלינו, הרי רק הגדולים, העקביים והנחושים מסוגלים לצלוח מרתון ולהחזיק לאורך זמן בזוגיות.

יש הרבה אנשים שלא עושים את זה וטוב להם בחיים, בלי לרוץ ובלי אף אחד שיושב על הראש.

כשמסתכלים סביב נראה שלאחרים זה הרבה יותר קל. אז אולי אנחנו לא מתאימים לזה?

וחוץ מזה, נמאס ואין לנו כוח: לא לקודים חברתיים (מי שילם, מי אסף, מי צלצל) ולא לחוקי מרפי (פקקים, מזג אוויר מחורבן).

לא הצלחנו? אז מה לא בסדר אצלנו? מה?

משברים בדרך: במרתון זה נקרא "קיר". בזוגיות קוראים לזה "נמאס לנו".

כל הנ"ל עלולים להוביל למחשבה: אנחנו לא באמת צריכים את כל הבלגאן הזה. טוב לנו בבית לבד על הספה.

רגע.

יש גם את החלקים הכייפיים: הריצה בירידות, הנוף היפה, וכמה נחמד לנו ביחד. אז אולי בכל זאת נתקדם עוד קצת ונראה לאן זה הולך?

וככה רוצים להמשיך למרתון הבא – וגם להמשיך בזוגיות עוד שבוע, עוד שנה, עוד ילד.

אז צאו לדרך! ושיהיה לכולנו בהצלחה.



0 תגובות

Comentarios


bottom of page