לא מעט פעמים אני נתקלת בהורים שרוצים להתייעץ בקבוצות פייסבוק לגבי ההתלבטות האם לאפשר\לא לאפשר לילד שלהם לעשות משהו, למשל: ללכת למסיבה שתיערך כל הלילה או לסוע לסופש באילת. אני תמיד עוברת על תשובות ורואה תשובות חד משמעיות כמו: כן! \לא!\ מה פתאום?! וכו והחלטתי שממש חשוב לי לכתוב על הנושא הזה.
כאשר הורה שואל את עצמו האם לאפשר לילד שלו לעשות משהו מסויים אני חושבת שהתשובה נמצאת בעצם בשאילת שאלות. כן, כן. אין תשובה חד משמעית שמתאימה לכל ההורים, מה שכן, יש שאלות שאפשר לשאול והן יכולות להוביל לתשובה. אקח לדוגמא את השאלה: "האם לאפשר לבני בן ה-15 ללכת למסיבה בתל אביב שתימשך כל הלילה?"
השאלות שאשאל:
איפה בדיוק בתל אביב המסיבה?
מי החברים של הילד?
אתם מכירים חלק מההורים האחרים?
האם הילד מוכן להתחייב להיות זמין בכל עת?
הילד נוהג לשתות?
הילד נוהג לעשן?
איך הילד מתכוון להגיע למסיבה?
איך הילד מתכנן להגיע ולחזור?
האם הילד מוכן שתיקחו ותחזירו אותו?
האם אתם תהיו מוכנים להיות זמינים להסעות?
קרה בעבר שהילד נעלם?
איך הקשר שלכם עם הילד?
מה הם החוקים בבית לגבי שעת שינה?
מה הם החוקים לגבי שעות החזרה הביתה?
מה משמעות המסיבה הספציפית הזאת?
האם מדובר במסיבת סיום או פלאייר אקראי שהוא קיבל ברחוב?
למה בעצם אני שואלת את השאלות האלה?
התשובה בעצם נמצאת בבית. בחוקים המקובלים בבית, במערכת היחסים בין ההורה לילד, באופי של הילד ובניסיון העבר. במידה והורה יגיד שהילד אחראי, לא שותה, לא מעשן, תמיד זמין, המסיבה חשובה, הולך עם שני חברים טובים שלפחות הורה אחד אתם מכירים ושהוא ילד שאפשר לסמוך עליו, לא בטוח שהייתי מעמידה אותו במצב שאני לא מרשה לו ללכת.
על מה כדאי בכל זאת להתעקש?
תיאום ציפיות. נכון, גם תיאום הציפיות הוא תלוי משפחה ויחד עם זאת, חשוב להקפיד שהוא יהיה מושתת על החוקים המקובלים בבית. כדאי שהבית יגדיר כל כמה זמן לשלוח הודעה, שחשוב שתהיה זמינות רציפה של ההורה והילד ועדיין לא יהיו טלפונים מיותרים שיביכו את הילד, שהוא לא שותה ומעשן (בגיל 15 לא אמור להיות ויכוח על הנושא הזה), וכמובן לקבוע מראש איך הילד חוזר. ממש לתת אופציות: הורה שמתנדב לקחת ולהחזיר, הילד יהיה זמין על הקו בזמן שהוא על מונית בגט טקסי כשידוע מי הנהג וכו'. כן, זה קצת קשוח ועדיין, אנחנו רוצים לא לשכוח שהוא בן 15 ועדיין...רק בן 15. ילד בגיל 15 מתחיל לפתח עצמאות שזה חשוב מאוד ועם העצמאות הזאת צריכה לגיע לא מעט אחריות וידיעה ברורה לחוקים וכללים המקובלים בבית
עכשיו אני רגע אלך לתשובות פחות אופטימיות על השאלות שלי: במידה ואני חוששת שהילד לא לגמרי אמין, אני לא מכירה את החברים שלו והוא לא לגמרי אחראי, התשובה לגבי המסיבה היא אכן לא ויחד עם הלא הזה אמורים גם לחשוב מה הלאה ואיך אפשר לשנות את המצב. לנעול בבית לא יעזור. מה כן יעזור? מסגרת והענקת גבולות כן! ילדים שיש להם מסגרת וגבולות ברורים (לאו דווקא נוקשים), יהיו עצמאיים יותר, בעלי ביטחון עצמי טוב יותר ושיקול דעת טוב יותר. אז נכון, את כל הדברים הנ"ל אמורים להעניק לילדים מאז שהם תינוקות ועדיין קורה שזה לא מצליח. מה אז? לפנות להדרכה שתעזור להסביר את חשיבות המסגרת הביתית. זאת שברור מה מותר, מה אסור, מה הזכויות וכן, מה החובות. מצב זה יגרום לילד לגדול להיות מבוגר עצמאי, עם ביטחון עצמי גבוה ושיקול דעת וכל אלה, באופן טבעי ימנעו הרבה טעויות. אז כן, יהיו טעויות. תפקיד הילדים הוא לטעות. מה התפקיד שלנו בכוח? לעזור להם לעבור את הטעות, להתמודד איתה וללמוד ממנה. ולגבי הלילות ללא שינה? הבטיחו לנו שהם יתחילו כשהתינוק יוולד. לא זכור לי שהבטיחו שיסתיימו :)